תיאורי מקרה מקרה בסדנא קבוצתית 1

תיאורי מקרה בסדנא קבוצתית

1

לחץ על התמונות להגדלה

תוצרים מתוך הפעילות בסדנא

אין קשר ישיר בין השמות שמצויינים למטה ובין הדיוקנאות 

לחץ על התמונות להגדלה

מירב (שם בדוי) מנהלת דיאלוג עם הציור שלה , מתבוננת בו ומתכתבת אתו.   

"בחרתי לכתוב דווקא לך כי אתה מבטא את הלך רוחי באותו זמן. אתה מבטא כעס יחד עם שמירה על מסגרת.... שער מעט פזור ועדיין לא נורא. הרוב מונח במקומו. משדר רגשות של כעס אך עדיין בגדר המקובל עלי כצופה." 

מירב משנה תפקיד ועתה היא כותבת אליה עצמה בשם הציור/ הדיוקן

"שמחתי שהכעס והכאב נרגעו והשתמשת בצבעים רבים יותר מאשר בציורייך הקודמים. הפיזור על פני כל הדף העניק לי תחושה טובה. תחושה שהכול נמצא - יחד עם זאת לא בצורה המקובלת. מצפה להמשך מקורי ולא שגרתי. ציורך. יציר כפיך".

לחץ על התמונות להגדלה

מיכל (שם בדוי)  כותבת לציור שאותו היא מכנה בשם"בלוז למצב הרוח"

"שני אישונים ענקיים נבטו אלי מתוך מרחב צבעוני מלא בקווים עזים. האישונים נטולי צבע במרכזם אך הגלגלים אכן צבעוניים.....מבטם בוהה קדימה כשואלים, לאן אני הולכת? מתי אצא לדרך? עם מי? ולאיזו דרך?ואז, הגיעו קווים חומים עזים וכופפו את העיניים מטה. ולהדגשה נוספו משיכות עזות של כחול סגול ירוק וצהוב. כאילו להדגיש את רוצה לצאת אך פוחדת.הרקע שנבחר תואם ללבטים. אולי צהוב זוהר? הצהוב החל לכסות מרחב על גבי הדף...אך לא..... לא כדאי ירוק הוא מרגיע הוא צומח הוא מצמיח הוא יצמיח......צהוב וירוק כל כך פשוט כל כך מקובל הרי הם תמיד יחד, השמש והשדה.....לא אבחר בהם הצבעים היחידים ביצירה! וכך הגיע הסגול, דבר אחר, צבע מרכב ולא יסוד הוא אשר כיסה את הדף הנותר ובמשיכות עזות פרץ אל בין העיניים. שבר את השגרה, שבר את האיזון.ויצירת המקור, שהייתה העתק ההשתקפות במראה, טושטשה הוסתרה כאילו אומרת צאי מזה ותפרצי קדימה"

מאירה (שם בדוי) כותבת על ציור דיוקן של חברה בקבוצה כאשר נתבקשה "לדבר בשמו"

"אשה מהורהרת מסתכלת, חושבת על בעיות שעליה לפתור ועל האחריות המוטלת עליה. יש בה עצב. אני אוהבת את הצבעים...אני אוהבת את הציור, של מי הוא?

מאירה מתארת את העבודות בקבוצה באופן כללי

"קבוצה, פנים רבות לה. עיניים רבות מביטות, מחייכות, עצובות, צופות לעבר? לעתיד? עיניים חולמות, חומלות. מצבעוניות עזה עד שחור לבן מינימליסטי. מדיוק קפדני עד פריצה חופשית עזה וצבעונית. רבגווניות מתפרצת". 

לאחר מכן היא מדברת "בשם" העבודות בקבוצה.

"בהתחלה הייתי תוצאה של רצון להשתחרר יחד עם צמידות להנחיות של נורית. המוסיקה שברקע שיחררה אותי ויצאתי גלי וזורם. כך נראיתי בשיעור הראשון, צבעוני, שמח, קצת עצוב ומתמאץ להשתחרר. בהמשך אני עדיין צמד צורה ומתפרץ מהקונוונציות רק בצבע. הפנים שלי עצובות והצבעים שמחים. למה?

בשיעור הרביעי השתניתי, השתחררתי מהמסגרת הרגילה והתחלתי לרחף, אני מרגיש יותר חופשי, אך לא מספיק כי ביום האחרון יצאתי קצת כלוא בתוך הניסיון לפרוץ את המסגרת. אולי החופש הוא גם סוג של סורג או אילוץ? בעבודה אחרונה אני שוב קונווציונלי. סגרתי מעגל. אולי ננעלתי שוב".

©כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים