"תשלים את דמותך", תשלים עמה – צייר את דיוקן ה 'עצמי' שלך

הפילוסוף וההומניסט איש הרנסנס, פיקו דלה מירנדלה, מציג את האדם כמי שניצב מול האל במרכזו של עולם כבעל רצון משלו ושר ניתנה לו בחירה חופשית לעשות כל שביכולתו וברצונו. בנאום על כבוד האדם, שאותו נשא בשנת 1486, הוא מתאר את האדם כ"נזר הבריאה" וכ "שותף לבריאה". האדם, כך הוא טוען, בניגוד לכל שאר היצורים החיים יכול לעצב את עצמו כפי רצונו כאילו אמר לו האל בעת הבריאה "כוננתיך במרכזו של העולם, כדי שתיטיב להתבונן במה שמכיל העולם…כדי שבכוחות עצמך, באופן חופשי, כצייר טוב או כפסל זריז, תשלים את דמותך שלך".........

(פורסם באתר 'מאמרים')

דיוקן עצמי: מחקר- עצמי בתהליך של יצירת טקסט ויזואלי ופיענוחו ב'שרשרת ההתבוננויות'

תקציר המחקר לדוקטורט : "דיוקן של העצמי": מחקר עצמי – מסע ליצירת ה'עצמי' והתפתחותו דרך 'שרשרת ההתבוננויות'

המחקר מציע מודל של חקר עצמי שמשלב בין שתי דיסציפלינות – אמנות ומחקר איכותני.

לצורך המחקר נבנה מודל תלת שלבי שהוגדר כ 'שרשרת ההתבוננות' שבו נקודת המוצא היא – מפגש של צייר מול מראה למטרת ציור דיוקן עצמי. ציורי הדיוקן הופקו לצורך המחקר והם מייצגים צורה ייחודית של חקר העצמי. הפעילות האמנותית תוארה כשלב הביניים במבנה התלת שלבי והתוצרים הוגדרו כ'טכסט ויזואלי פרשני' – מפרש ומתפרש. 'שרשרת הפרשנות' נגזרת מ 'שרשרת ההתבוננות' ומייצגת דינאמיקה של מעברים מתחום לתחום, משפה לשפה מטכסט לטכסט ומחוקר לנחקר שהם אותו אחד........

(פורסם באתר מאמרים)

ראי ראי הגד נא לי – הזעקה הלא נשמעת למימוש ומשמעות

היא הייתה המלכה הרעה, אם-טיפוס של כל האמהות החורגות. ידידה הקרוב והאמיתי היה הראי וכל שרצתה לדעת הוא "אם היא האישה הכי יפה בממלכה". רצתה לקבל אישור למה שנתפס בעיניה כדבר החשוב מכל (שהרי היא מלכה, ומלכות אמורות להיות יפות, הכי יפות). אך לא ביופי החיצוני אני מבקשת לעסוק כאן. הצורך של המלכה לראות ולשמוע ממישהו אחר, איך היא, איך היא נראית, מי היא ומהי, הוא מטאפורה לחיפוש אחר העצמי, למשל. היא מציגה עמדה נרקיסיסטית שבאה ממקום של גרנדיוזיות ואשר מבקשת לדעת, לקבל אישור, להיות בטוחה שהיא הכי הכי. היא שואלת מפני שאינה יודעת, היא שואלת משום שהיא זקוקה למשהו (מישהו) אחר שישקף לה את עצמה, כמו גם את רצונותיה הכמוסים ביותר......

(פורסם באתר מאמרים)

"בציירו את עצמו הוא מעניק לעצמו צורה" – יצירת דיוקן עצמי כתהליך פרשני במחקר מבוסס אמנות

תקציר:

המאמר מציג תהליכים של 'מחקר על מחקר' . שילוב בין חקירה באמצעות פעילות אמנותית – 'ציור דיוקן עצמי' ובין חקירה בכלים מדעיים באמצעות הפרדיגמה האיכותנית המשלבת קריאה פרשנית בגישה האינטרטקסטואלית. שילוב ייחודי זה מציב את פעולת ציור דיוקן עצמי ואת התוצר של פעולה זו ככלי ליצירה, חקירה והתפתחות וכערך מוסף הוא מתגלה גם כתהליך טיפולי במובן של 'רווחה נפשית' ו 'תחזוקת העצמי'.

מבוא : ציור דיוקן עצמי כתופעה וככלי לחקירה

בובר שואל "מהו טיבה של האמנות הנובע מתוך טיבו של האדם" (pp. 133,1989). כפרפראזה ובהיפוך אני שואלת 'מהו טיבו של האדם הנובע מטיבה של האמנות וכיצד ניתן לעצבו באמצעותה? על מנת לברר זאת ומשום היותי ציירת שעוסקת בציור דיוקן עצמי, בחרתי בזה כנושא, כתופעה וכפעולה למחקר.

(פורסם באנגלית בכתב עת של anglia ruskin university)

"את אינך רואה עיניים, אף, פה, פרצוף, הבעה – את רואה כתמים"

נועה (שם בדוי) היא אשה בסביבות גיל החמישים, משכילה, שני תארים שניים, בעלת קשת רחבה מאד של תחומי דעת, אמנית בנשמתה ועוסקת בטיפול בהבעה. היא אינה אמנית בפועל וגם לא ציירת. הגיעה אלי לסדנת עיצוב דיוקן עצמי במטרה להיחשף לתחום זה. נועה אשה מאד פתוחה, יצירתית, נועזת וסקרנית. הפעם היא החליטה לצאת למסע אישי, חווייתי, יצירתי מסע לגלוי ועיצוב העצמי ובחרה בכלי הזה שאותו אני מציעה – דרך ציור דיוקן עצמי......

(פורסם באתר מאמרים)

מה שעומד בין זמן ודיוקן

"אנשים חושבים שהזמן עובר, אבל הזמן חושב שאנשים עוברים" (פינק פלויד, החומה)

"אה, באיזה רגע של גאווה והתרגשות התפלל שהדיוקן יישא את משא חייו והוא ישמור על נעורי זוהר נצחיים וטהורים!" כך מספר אוסקר ויילד על גיבורו גריי, בספרו ' תמונתו של דוריאן גריי' – בספר זה, שהתפרסם לראשונה ביולי 1890, מפרסם ויילד באמצעות מעלליו של דוריאן גיבורו, כמה מהתיאוריותהנשגבות שלו בתחום האסתטיקה ואף מתאר שם את הבוז שהינו חש למי שחי חיים של יופי חסר תועלת. יצירה זו מגוללת את סיפורו של צעיר שמוכר את נשמתו תמורת נעורים ויופי נצחיים.....

(המאמר מופיע בכתב העת 'ממעמקים' באתר דעת, וכן באתר 'רשימות')

"כל פנים עולם אחר" – פוליפוניה של פנים – הדיוקן של ה'עצמי'

"כל פנים עולם אחר/ כל אחד אפשרות שהוחמצה/ לאן הדרך הולך" ( יונה וולך, צורות, 1985:49)

תקציר:

מאמר זה הינו מאמר הגותי שמעלה מספר תפיסות ותובנות שצמחו מתוך עבודת דוקטורט בנושא -  "Self- Portrait" – A Study of the 'Self": A Quest for the Creation and the Development of the 'Self' through a "Chain of Observations'.

מאמר זה מציג את רעיון הריבוי, השונות, האיחוד והגיבוש שמתקיימים במחקר בדרכים שונות. מוקד המחקר הם הפנים, ציורי דיוקן עצמי שמשמשים ככלי לחקירת העצמי ואותם אני מעמידה במאמר זה כמושג, כאובייקט, כמטאפורה , וכדימוי לצורך הדיון בנושא הריבוי.

מילות מפתח: דיוקן עצמי, מחקר מבוסס אמנות, פוליפוניה, בריקולאג', סינסתזיה.........

(המאמר פורסם באנגלית בכתב העת ARTicles - מטעם Anglia Ruskin University , תורגם לעברית ומפורסם באתר 'רשימות')

"כשם שפרצופיהם שונים זה מזה, כך…." ומה הקשר בין דיוקן למסיכה?

בפורים השנה, בחרנו את נושא המסכה. טבעי היה לבחור בנושא 'מסיכה' כאשר מדובר בחג פורים, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בישיבה תיכונית שבה המשפט "ונהפוך הוא" הפך להיות מושג וצו עליון. על פניו נראה שאם מדובר ב 'נהפוך הוא' אז זה הזמן קודם כל כן לעשות מסיכה, ולא במובן של דווקא אלא במובן שמהדהד להפוך המזל של היהודים שמגורל שמד ניצלו ואף התעלו.

עניין המסכה היה הזדמנות לעסוק בפיסול ולשם כך הוזמן לבית הספר אמן המסכות הידוע רפי אשרף,  אשר במשך כחודש וחצי לימד את התלמידים שלב אחר שלב כיצד ליצור מסיכה. החל משלב החמר, דרך יציקת גבס ויצירת תבנית נגטיב, דרך עבודה בעיסת נייר ליצירת המסכה וכלה באיסוף המסכות לגוף אחד שלם – פסל........

(הרשימה התפרסמה בתערוכה 'מסכות' שאותה אצרתי - וכן באתר 'רשימות')

"אני, תבנית, נוף……" – דיוקן עצמי והקשר ל"וזהו פרצופה של המדינה"

בשנים האחרונות אני עוסקת בעיקר בציור דיוקן עצמי. עסקתי בזה גם שנים רבות קודם לכן, וזה בעצם היה הטריגר שלי לערוך על כך מחקר.

במחקרי בין השאר ביקשתי להבין איזה משמעויות נלוות לתהליך הזה שבו יוצר מתמקד בציור דיוקן עצמי. כיוונתי כמובן לאלה הציירים שעסקו בכך באופן אינטנסיבי (אם לא אובססיבי) במשך חיי יצירה שלמים. בין אלה ידועים כמובן רמברנדט, ואן גוך, פרידה קאלו, פרנסיס בייקון, ועוד. אך הם לא רבים. מרבית הציירים נוגעים, במהלך שנות עבודתם, בציור דיוקן עצמי אך מעטים הופכים את זה לדרך חיים.

כאשר זה הופך לדרך חיים זה מעורר הרבה מאד שאלות. וכידוע לשאלות יש תשובות. הקושי הוא למצוא את השאלות אבל משהן נמצאות, קצרה הדרך למתן התשובות. וגם באשר לתשובות, יש לדעת, שלשום שאלה מסוג השאלות האלה, אין תשובה אחת, חד משמעית ומקבעת דעת.........

(הרשימה התפרסמה בעקבות תערוכה שבה השתתפתי 'זהו פרצופה של המדינה')

'ספר – אובייקט' – דיוקן של אמן תהליך של יצירה וחקירת ה 'עצמי' – במחקר פרשני מבוסס אמנות

"כוננתיך במרכזו של העולם, כדי שתיטיב להתבונן במה שמכיל העולם…כדי שבכוחות עצמך, באופן חופשי, כצייר טוב או כפסל זריז, תשלים את דמותך שלך" (Giovanni Pico dei Della Mirandola)

מבוא

המאמר מתבסס על עבודת הדוקטורט שלי שעסקה בחקר ה 'עצמי' באמצעות יצירת ציורי דיוקן עצמי ופענוחם.  במחקרי אני מציגה שילוב בין שתי צורות של חקר שמשלימות ומרחיבות זו את זו.  את המחקר אני מיישמת  על עצמי בכובעי השונים כציירת-חוקרת-נחקרת. אני רואה במחקר זה, ובתוצאותיו מודל אפשרי לחקירה וללמידת האדם – חברה – תרבות.

בחלקו הראשון של המאמר אני מציגה את המושגים שיושבים בכותרת המחקר- 'עצמי', 'ציור', ו 'דיוקן עצמי'- ובוחנת אותם בקצרה מנקודות מבט פסיכולוגיות, תרבותיות, אמנותיות, ומחקריות.......

(המאמר התפרסם בספר 'ליצור מחקר - לחקור יצירה' - אסופת מאמרים בהוצאת אוניברסיטת הנגב, כמו כן באתר 'רשימות')

מה בין 'אלות בכל אשה' ובין דיוקן עצמי?

אז מה זה ה 'אלות בכל אשה' ?

כבר סיפרתי שנורית ידידתי הסקרנית, והדעתנית גילתה את סוד האלות שמסתתר מתחת לכמה מעבודותיי. די הופעתי. היא גילתה זאת על סמך עבודת מקור, ציור אחד של דיוקן עצמי. ציור שאני ביני לביני קראתי לו 'אלת הצייד' ( ואת זאת נורית לא ידעה) כפי שאני מספרת ברשימתי 'מה אמרה נורית לנורית? ומה קרה אחר כך?  ומשם הכול התחיל.

כאשר הייתי בעיצומה של עבודת המחקר שלי ששילבה בין אמנות פסיכולוגיה ופילוסופיה – עסקתי באופן אינטנסיבי בציורי דיוקן עצמי, שהם היו חלק ממטלת המחקר שלי. ציירתי וצילמתי, ציירתי וצילמתי (גם זה חלק ממטלות המחקר). תוך כדי תקופה זו, שבה התחייבתי לעסוק אך ורק בציור דיוקן עצמי (לשם ניקיון המחקר) ולא בשום פעילות אמנותית אחרת, הוזמנתי להשתתף באירוע אמנותי חשוב שהנושא המרכזי בו היה 'יצחק'...........

(רשימה בעקבות המיצב שלי 'אהל שרה', מופיעה באתר 'רשימות')

"שרטוט אחד הגנוז בעומק הנפש" – ואהבת לרעך כמוך, ציור דיוקן עצמי – ומה שביניהם

"כל זמן שחסר גם שרטוט אחד הגנוז בעומק הנפש שלא יצא אל הפועל, עוד יש חובה על עבודת האמנות להוציאו".(הרב קוק, הקדמה לשיר השירים)

המאמר מתבסס על עבודת הדוקטורט שלי שבה יצרתי ציור דיוקן עצמי והשתמשתי בו ככלי ליצירה, חקירה ועיצוב ה'עצמי'[1], על הנחות היסוד של המחקר ועל תובנות שעלו במהלכו וממנו. הציורים הופקו למטרת המחקר על רקע היותי ציירת וחוקרת ובהסתמך על העניין והניסיון שצברתי, במיוחד בתחום זה  (צדרבוים, 2009).

המתודולוגיה במחקרי משויכת לסוגה מחקרית שנקראת 'מחקר מבוסס אמנות'. סוגה זו היא אחת הסוגות בפרדיגמה האיכותנית. שאלת המחקר וסוגיות אחרות שצמחו מתוך ההליך המחקרי, הובילו אותי לפיתוח שיטת ניתוח, וזו תרמה ממד נוסף לסוגה זו שהוגדרה במחקרי כ'מחקר פרשני מבוסס אמנות' (Cederboum, 2009).אופיו הייחודי של המחקר..............

(המאמר התפרסם בכתב העת 'חדמדעת'  של מכללת חמדת הדרום- , 2012 ובאתר 'רשימות' )

טכסטים מסוככים – אלה לאלה יביעו אומר

פתיחה – טקסטים משוחחים ומסוככים

"אלה אל אלה יביעו אומר" ואנחנו שואלים מי הם הדוברים כאן?

רב שיח קראנו למפגש ובו קולות שונים שמדברים מגרונות שונים ובשפות שונות.

מדברות כאן יצירות אמנות אלה אל אלה, אלה עם אלה, וכפי שגם נראה אלה לצד אלה. לכאורה בליל של שפות – השפה המילולית (שירה, סיפור), השפה הוויזואלית (ציור, צילום), שפת התנועה, שפת המוסיקה.

שמא מגדל בבל?

אך לא, כמו שאמרנו "אלא לאלה יביעו אומר" במילה, בצורה, בחומר ובתוכן.  שיח שהוא כמו השתקפות במראה (לפיכך הוספתי את יצירתו של פיקאסו משנת 1932 – 'אשה מול מראה') -  מתבונן באחר שהוא עצמי – זר רחוק כמו גם קרוב..........

(הרשימה מתעדת אירוע בבית הסופר שהתקיים בעריכתי ובהנחייתי בקבוצת מפגשיר, מפורסם גם באתר 'רשימות')

'שניים מקרא ואחד תרגום' – יואל נץ בין פושקין לשלונסקי

'שניים מקרא ואחד תרגום' – תקנו חז"ל תקנה הלכתית לקרוא את פרשת השבוע פעמיים בנוסח המקרא ופעם נוספת עם תרגום. אלה דברים שנאמרו על התורה. חשבתי על פושקין, חשבתי על שלונסקי וחשבתי על נץ ואמרתי לעצמי בהיפוך – 'אחד מקרא ושניים תרגום'. מה מוזר חשבתי לעצמי. שניים מקרא, הכוונה היא לשפה העברית, לקרוא פעמיים בשבוע פרשת השבוע – חייב אדם ולאחר מכן לעבור לתרגום אונקלוס בארמית. כך שם.

לפני מונחות שלוש יצירות ענק.

פושקין, יבגני אונייגין, יצירת המופת הגדולה של הספרות הרוסית הגדולה, כפי שנוהגים לומר, ומבחינת אמנות הסיפור והשיר היא יצירה שאין דומה לה בספרות העולם. יצירת מופת בשפה שזרה לי, או לכל מי שאינו בקי בשפה הרוסית. יצירה שאותה הגדיר הסופר והמבקר החשוב בילנסקי כמאגר שמתאר את כל מרקם החיים ברוסיה במאה ה- 19.מעטפת של סיפור, מאורעות, יחסים, אנשים מארג חיים........

(הרשימה נכתבה לכבוד ההשקה של הספר בתרגומו של יואל נץ, התפרסמה ב'חדשות בן עזר', וכן באתר 'רשימות)

'אני' והאחר של 'עצמי' – פגישה מול מראה

בחיבור זה אני מציגה מפגש שבו 'אני' כסובייקט פוגשת את 'עצמי' כאובייקט. מפגש זה מתפתח למפגש תוך אישי שבו 'אני' פוגש 'עצמי'.

בחלק הראשון של החיבור אתאר את המפגש הפיזי ממשי, את משמעויות העומק שנלוות אליו ואת המפגשים הנוספים שנגזרים ממנו. תובנות אלה נסמכות על תיאוריות שונות ועל עבודת המחקר שלי לדוקטורט (Cederboum, 2009). אציג את המפגש הראשון הבסיסי 'ציור דיוקן עצמי' – שבו צייר פוגש את בבואתו הנשקפת אליו מן המראה, ולאחר מכן אתאר את המפגשים הנוספים, הרעיוניים והפיזיים, שנגזרים ממנו.

בחלקו השני של חיבורי אדגים – מתוך התייחסות למפגשי טקסטים- ציורים ושירים, כשהם מגלמים את מפגשי ה'אני' 'עצמי' וגם את התופעה האינטרטקסטואלית של 'טקסטים משוחחים'.

חלק ראשון: " אני רואה אותך דרכי"[2] –  מפגש מראה

"המראה היא מכשיר של כישוף אוניברסלי ההופך את הדברים למופעים, ואת המופעים לדברים אותי לאחר ואת האחר לאותי" – כך אומר הפילוסוף מרלו – פונטי (45:2004) במסה ההגותית שלו שנקראת 'העין והרוח'. שם הוא מציג...............

(המאמר התפרסם בכתב העת המקוון 'על הדרך' - בנושא מפגשים, כמו כן התפרסם באתר 'רשימות')

"בטרם היות הפנים להכרה" – דיוקן בציור ובשיר/ חלק א'

"חשוף את כל הטעמים שבעטיים עדיין מצויה ברשותך גישה מקורית לאמנות" (פרידריך ניטשה)

פתח דבר

במסגרת היותי חברה בעמותת אנ"י (איגוד נשים יוצרות ישראל) נתבקשתי לקחת תחת אחריותי מדור חדש בשם 'האישה ואמנות בין תחומית'. שנים רבות אני שולחת ידיי ביצירה כאמנית פעילה ורב תחומית, ציירת, משוררת וכותבת, ובמהלך -השנים הוספתי לעצמי גם את כובע החוקרת. מעולם לא חיפשתי הגדרה לפועלי כמו גם לא למגדרי מה שהיה ומה –שנעשה הוא אשר היה. אבל הגדרות, כך נראה, מרחפות באוויר ומחפשות ללכוד לתוך גבולותיהן את מה שיישב בתוכן וייתן הצדקה לקיומן. במשך שנים רבות שימשתי.............

ׁ(המאמר פורסם בכתב העת המקוון 'בגלל' 2, וכן באתר 'רשימות')

"בטרם היות הפנים להכרה" – דיוקן בציור ושיר /חלק ב'

קווים נמתחים בין טקסטים – בין שיר לציור בין משורר לצייר ומה שביניהם

בחלק זה אמחיש תהליך של יצירה וחשיבה בינתחומית שמתבטא במפגש בין יוצרות, טקסטים, ותחומי דעת, או במילים אחרות – דינמיקה של קריאה פרשנית אינטרטקסטואלית, ואינטרדיסציפלינרית. אפתח בטקסט/יצירה/יוצרת – כנקודת מוצא ואמשיך ממנו כאשר הרמזים והאזכורים שעולים מתוכו יהיו בבחינת קצה החוט אשר באמצעותו אפרום את האריג כולו, כפי שמתאר זאת בארת[2]. היצירה שאותה אני מעמידה כפתיח לדיון, נתפסת בעיני כאינטרטקסטואלית בשל הפנים השונות שלה, בשל הרבדים והשכבות שמהם מורכב הטקסט ובכך למעשה היא מייצגת את התפיסה האינטרטקסטואלית כתופעה, וככזאת היא גם מזמינה אליה את הגישה האינטרטקסטואלית כדרך של גישה פרשנית.

במסע הקריאה שאני מבקשת לזמן לכאן, אתמקד יותר

(החלק השני פורסם בכתב העת המקוון 'בגלל' 3 , ובאתר רשימות)

"בטרם היות הפנים להכרה" – דיוקן בשיר וציור /חלק ג'

"לחשוב לחשוב במילים"[1] – כתב ודימוי – כתב כדמות – כתב על דימוי

המפגש עם וולך ועם 'קווים לדמותי' ממשיך להעמיק וכך גם המסע. אבן הדרך שזוהתה ואשר אותה הגדרתי כשיר שמצייר קווים לדמותה, מביאה עמה נקודת ציון נוספת. וולך כותבת 'על דמותה' בתרתי משמע. היא מספרת משהו על עצמה, אך בו בזמן הוא גם כותבת על, במובן של 'על גבי' דמותה. כפי שראינו במבנה הפרופיל שאותו שרטטתי למעלה (איור 1). אך לא רק זה, אם אמשיך לטעון ששירה של וולך הוא ציור (סינסתזיה) אזי אומר שהמילים שמתארות את דמותה מופיעות באמצעות ציור ושרטוט של קווים, שבמקרה הנדון מייצרים אותיות. לאקאן[2] אמר שהאות היא המשענת של המילה, ואות כידוע היא צורה ויזואלית קווית.

החבל הדק שעליו אני מהלכת בקריאה פרשנית זו, נמתח בין 'כותבת' ו'מציירת' – כפי שניתן להבין.......

(החלק השלישי פורסם בכתב העת המקוון 'בגלל 4' , ובאתר 'רשימות')

"היה לי חבר, היה לי אח" – הושט לי יד ימינך

(דברים שנשאתי בערב ההשקה לתנועת משוררים לימין ישראל, הרשימה מתפרסמת באתר 'משוררים לימין ישראל', וכן באתר רשימות)

כשאני מושיטה את ידי לברכה ולשלום מושיטה אני את יד ימיני, וכאשר הושטה אלי יד מזמינה להצטרף לקבוצת אנשי רוח, כותבים שירה, שברית המילה היא זו שאוחזת בהם כבקרנות המזבח –  הושטתי חזרה את ידי הימנית, זו שמאפשרת לי לכתוב מילה אחר מילה, כמשנה סדורה.

"משוררים לימין ישראל " אמר לי הקול שהזמין אותי להצטרף. ידע מדוע הוא פונה אלי, כשם שידעתי אני שאם לא אצטרף, אחשב כמי ששכחה את ירושלים, מסתכנת בכך שתשכח ימיני ואבוי לי תדבק לשוני לחכי. איך אשורר את שאהבה נפשי?

זו קריאה, זו הצהרה, זו אמירה – זו קבוצה. אפשר לומר קבוצה שהושתקה. קבוצה של אנשי תרבות ורוח שינקו את שפתם- לשונם- רוחם- תרבותם- מורשתם, ממאגרי הזיכרון הפרטי והקולקטיבי, מרוח הנצח של העם היהודי לדורותיו, ומשורשיה של ארץ מולדתם. ארץ שנוף נפשם הוא תבניתה, והם לה כעץ השדה.........

"מעט אור דוחה הרבה מן החושך" – על התערוכה 'אור וצל'

"לְשׁוּלֵי צֵל וִילָאוֹת שׁוֹטֵחַ צוּרוֹת אוֹר עַל קִיר"(יונה וולך)

הקדמה: אמנות כחיים – הצל והאור הגנוז

"אור שברא הקב"ה ביום ראשון – אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו. כיוון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזוֹ מהם. ולמי גנזוֹ? לצדיקים לעתיד לבוא"(מרטין בובר , 2005). בובר מסב את תשומת לבנו לכך שמדובר כאן ב 'אור הגנוז', ומסביר שהחסידים שאלו "היכן גנז הקב"ה את האור", ענו להם "בתורה", המשיכו ושאלו, "אם כן, סביר להניח שצדיקים ימצאו משהו מן האור הגנוז בתורה". השיבו להם "אכן. ימצאו וימצאו". המשיכו אלה להקשות ולשאול "אם כן, מה יעשו צדיקים כשימצאו משהו מן האור הגנוז בתורה". ענו להם "יגלוהו באורח חייהם".

אמנות, זה אורח חיים. זו הדרך שבה בוחר אמן להתבונן בחיים,..........

(המאמר התפרסם בכתב העת 'בגלל' '4, ובאתר של 'בגלל' בגלריה כטקסט לתערוכה שאותה אצרתי 'אור וצל', ובאתר רשימות)

על 'זמן' באמנות הפלאסטית
"והזמן היה מתעגל ומטיל בו קרס" (יונה וולך בשירה  'הוא, האלימות, הזמן'  - עמ' 113: 1985)

המקום הוא לאמנות והזמן לספרות – האומנם?

"האמנויות הפלאסטיות מתקיימות ונקלטות במרחב סטטי, סימולטאני, ועל כן ייעודן לחקות אובייקטים סטטיים המתקיימים במרחב" כך אומר הולצמן (1997) ומתייחס בדבריו לקביעה שקבע ג.א. לסינג בספרו 'לאוקון' (1766). רוצה לומר שהאמנות הפלאסטית היא אמנות של מרחב וזאת לעומת הספרות שמתקיימת ונקלטת בתהליך מתמשך של זמן. שתיהן עוסקות בחיקוי המציאות אך זו מאופיינת במימד הזמן ואילו האחרת עוסקת במרחב.

מאז קביעתו המכוננת של לסינג, ועל אף הוויכוחים השונים ביחס להבחנה זו, לא עורערה אמיתותה הבסיסית האומרת ש"יש הבדל בולט בין תמונה הנקלטת בעין, שהיא קודם כל מרחבית ובו זמנית, ובין שטף מוזיקלי או לשוני, הנמשך לאורך זמן והמעורר את שמעיתנו באופן רצוף' (יעקובסון, 1964 עמ' 96)..........  ובכן, מה אם כן עניין הזמן אצל האמנות הפלאסטית?........

(המאמר הופיע בבימת שיח בנושא 'זמן', באתר אנ"י)

 "הזמן הוא נהר ללא גדות” – על נהר זמן ושעון ועל טקסטים משוחחים

בשנות השלושים שאגאל מצייר את ציורו "הזמן הוא נהר ללא גדות". גדעון עפרת כותב "אורלוגין גדול מתעופף בציורו מעל לנהר רחב, נישא בידי דג מכונף המנגן בכינור. אין ספרות ואין מחוגים בשעונו של שאגאל. המיתולוגיזציה של הזמן בראה אצלו את המלאך בדמות דג, המסמל בכלל יצירת שאגאל את הטרגדיה היהודית. זמן היסטורי הורחב לממדים מטאפיסיים, ורק צמד האוהבים אשר על גדת הנהר אינו מודע לזמן המתים המרחף מעליו" (1994, עמ' 14). ילדה קטנה בת 7 בשם קטיה ברגלונד נתנה.......

(המאמר הופיע בבימת שיח בנושא 'זמן' - באתר אנ"י)

 המקום - 'אהל שרה'

העבודה המוצגת כאן נקראת בשפת האמנות 'מיצב'. שם המיצב הוא 'אוהל שרה – לעת בלותי הייתה לי עדנה". המיצב הוצג בפרויקט יצירה בינלאומי שנקרא 'יצחק'.  פרטים על פרויקט יצחק ניתן לקרוא 'כאן'.
'אוהל שרה' נבנה כחלק מתהליך ארוך של יצירה וחקירה בנושא של 'דיוקן עצמי' – כאשר המשפט האלמותי של שרה האם "לעת בלותי הייתה לי עדנה" ( בראשית י"ב י"ח) מהווה מעין מטאפורה שמייצגת התבוננות של אשה בעצמה פנימה. כדי להכיר את המיצב, את תהליכי היצירה שלו ואת ההקשרים שלו לדיוקן עצמי ניתן לקרוא ברשימתי 'מה בין 'אוהל שרה' – ובין 'דיוקן עצמי'. כמו כן ניתן לראות הרחבה על כך במקום בו אני מציגה באתרי את 'אוהל שרה'.......

(הרשימה מתבססת על מיצב שהצגתי ב'כנס יצחק' מפגש יוצרים בינלאומי, שבו גם הייתי המנהלת האמנותית. הרשימה התפרסמה בבימת שיח בנושא 'מקום' באתר אנ"י)

האישה באמנות הבינתחומית  - הזמנה והצצה

"חשוף את כל הטעמים שבעטיים עדיין מצויה ברשותך גישה מקורית לאמנות" ( פרידריך ניטשה).

אפתח את דבריי בנימה אישית, ועוד קודם לכן בציטוט של קטע קטן מתוך אחד משירי שאותו גם הנחתי בדף שנקרא "אודות" באתר האישי שלי, "רק על עצמי לצייר ידעתי........"אני כותבת שם בדף שאמור לספר מי אני. האם אני מציגה עצמי כמשוררת? או שמא כציירת? השיר, מתוקף היותו שיר הרי מספר על היותי משוררת, ובמיוחד מילות הפתיחה שלו שבכלל מאזכרות את מילותיה האלמותיות של רחל המשוררת "רק על עצמי לספר ידעתי". מכאן שבשירה עסקינן. אבל, בעוד אני משתמשת בשירה ככלי וכאמצעי לספר אודותיי, אני אומרת כפרפרזה על משפטה של רחל, "לצייר ידעתי", וממשיכה אחר כך ומספרת ביתר פירוט על עיסוקי זה, על "עולמי הקט שגדל עמי כל אימת שאני על הבד"............

(רשימה זו מופיעה באתר אנ"י, במדור אשה באמנות בינתחומית, כתבתי אותו כהקדמה לתפקיד שקיבלתי לנהל מדור זה)

מ "כן, לא, שחור, לבן" ועד "תחילת נעילה" – גלגולה של תערוכה

בשנת 1990 סיימתי פרויקט גדול - 70 מ"ר של ציור קיר בהיכל התרבות בנהרייה. "ירדתי למחתרת" שכן הציור התבצע במקלט של היכל התרבות ושם "טיפסתי על הקירות" במשך כחצי שנה. האולם, על אף שהיה מתחת לפני האדמה, שקק פעילות תרבותית שאותה פירשתי בדרכי שלי, ואותה הנצחתי על הקירות.

הסכמתי לצאת מהסטודיו שלי, לקטוע את העבודה שבה הייתי שקועה באותו זמן, ולעשות עבודה ב 'רשות הרבים' (כך הגדרתי את העבודה על קיר במקום ציבורי). ידעתי שאני עוזבת את השיח האינטימי שלי (לזמן מה) ויוצאת "לקשט את העולם". אבל, כאמור, הסכמתי ואף ראיתי בזה סוג של אתגר והתנסות מעניינת.........

(המאמר על תערוכה שלי, פורסם באתר 'תו' - מאמרי אמנות ומוסיקה)

 "כבודו במקומו מונח": מקום ליצירה, מקום ביצירה

"ויפגע במקום וילן שם כי באה שמש, וייקח מאבני המקום ויישם מראשותיו וישכב במקום ההוא, והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה...
וייקץ יעקב משנתו ויאמר, אכן יש אלוהים במקום הזה, ואנכי לא ידעתי" (בראשית כ"ח, י"א)

"בכל מקום בו נמצאת מחשבת האדם שם מקום היווצרות מציאות" (חז"ל).

"המציאות שאנו יוצרים כאן, במרחב הווירטואלי, היא במובן של 'קיום', של מה 'שיש', סוג של 'עובדות בשטח' (מילים אלה מתוך ההגדרה המילונית למילה 'מציאות'). במילים אחרות, יצרנו 'מקום' במובן של 'שטח', 'מרחב', 'חלל', 'מיקום', 'נקודת ציון' ו'עמדה' (מתוך ההגדרות המילוניות למילה 'מקום') והגדרנו אותו כגלריה וירטואלית להצגת יצירות אמנות שעוסקים במושג 'מקום', כל אמן בדרכו שלו....."

"מהו אם כן 'המקום'? ולאיזה 'מקום' לוקח אותנו כל אחד מהיוצרים שמציגים בתערוכה זו?".........

(מאמר על התערוכה 'מקום' שאצרתי. מופיע באתר 'בגלל' במרחב התערוכות, מופיע בכתב העת 'בגלל' 2 , ובאתר רשימות )

 "וקראו לחכמות ואל המקוננות ותבאנה"........

חברתי היקרה ר. מיפו (זה כינוייה הרשמי), משוררת ואמנית, מפנה אותי לספר ירמיהו פרק ט'. אחת לשבוע נפגשות בביתה קבוצת נשים  למטרת לימוד. הקבוצה נקראת 'חברותא'. ר. מיפו שגם נמנית בין חברות אנ"י ( איגוד נשים יוצרות) מפרסמת רשימות תקציר בתום כל מפגש לימודי.

בתגובה לרשימתי האחרונה "השריפה כבר פרצה"  כותבת לי ר. מיפו.

"נורית. בחברותא קראנו את פרק ט' בירמיהו, והוא מתחיל בפסוק נפלא: "מי יתנני במדבר מלון ארחים, ואעזבה את…." לכולנו יש רגע שבו אנחנו רוצים לברוח, לצאת מהמקום שלנו מההוויה שלנו. אני יכולה להבין. אבל לשרוף את האומנות? או חס וחלילה משהו אחר? אצלי תמיד שריפה מתקשרת לדברים אחרים. נורית יקירתי שלחתי לך את הקישורית עם הסכום שלנו לדברים קשים אחרים. אולי אולי זה יעזור. בברכה ובתקווה"

לא יכולתי שלא לשמוע את קול תחינתה השואלים אלי "אבל לשרוף את האמנות"?.........

(הרשימה נכתבה בעקבות הפרוייקט שלי במסגרת השתתפותי ב'פסטיבל מה שלומי על הגבול'. הרשימה פורסמה באתר וורדפרס בבלוג שלי שנקרא 'בלוגיסטיקה' וכן באתר אנ"י, במדור 'חברותא)

 "הייתי רוצה שחיי יהיו יצירת אמנות " - יצירת הדיוקן של העצמי במחקר פרשני מבוסס אמנות

מרטין בובר שואל "מהו טיבה של האמנות הנובע מתוך  טיבו של האדם" ( 1989 עמ' 133). כפרפראזה ובהיפוך אני שואלת "מהו טיבו של האדם הנובע מטיבה של האמנות וכיצד ניתן לעצבו באמצעותה?

כציירת שעוסקת בציור דיוקן עצמי, בחרתי לחקור נושא זה מזויית פסיכולוגית, פילוסופית ואמנותית. נושא העל במחקרי ( Cederboum 2009 ), היה העצמי, אשר מופעיו שונים ומשתנים; אך ציור דיוקן עצמי הוא זה שעומד בלב המחקר כפעולה וכתוצר - כחוקר וכנחקר.

ציור דיוקן עצמי הוא תהליך של התבוננות פנימית, חקירה עצמית ודרך ייחודית לכתיבה אוטוביוגרפית ( West, 2004) . במחקרי תיארתי את ציור דיוקן עצמי גם כסוג של התנהגות אנושית והפקעתי אותו מהשדה האוטונומי של האמנות למטרת מחקר.

ציור 'דיוקן עצמי' כפעולה וכתוצר, נושא עמו משמעויות עומק, שהיו גם הנחות העבודה במחקרי. אציין כאן במרומז ובקצרה חלק מהן. ציור דיוקן עצמי מבטא ומיישם בדכו הייחודית נתיב חקירה וחיפש אחר העצמי ( שם). ניתן להבינו כציות להוראה הסוקרטית 'דע את עצמך' ובכך הוא למעשה מתאר תהליכים אישיים שמבטאים את הצורך הבסיס שקיים באדם לחיפוש אחר משמעות...........

(רשימה זו הופיעה באתר 'פסיכולוגיה עברית' - נורית צדרבוים , מאמרים)

 איזהו גיבור?   גיבורים – יוצרים – תרבות

חלק ראשון: מהם הגיבורים ומי הם? – "ההפתעה היא מבחנה של הגבורה" (אריסטו[2])

בתרבות האנושית המונח גבורה משלים בדרך כלל את ההגדרה לאדם טוב במעשיו או לאדם אמיץ, אציל ובעל תושייה, שניחן בתכונות אבירות. גבורה היא יכולתו של האדם להקריב חיים למען מטרה נעלה. בקבלה ספירת הגבורה היא החמישית מבין עשר הספירות. הכוח המקביל לספירה זו בנפש האדם הוא היכולת למדוד, לבקר, לשפוט ולבחון כמה לתת להשפיע, למי ומתי. על פי הקבלה האיבר שמייצג את ספירת הגבורה הינו יד שמאל, שהיא, לרוב, היד החלשה יותר, זו שפחות מוכשרת לנתינה ולהענקה. ספירת הגבורה נמצאת באותו מישור שבו נמצאת ספירת החסד, כיוון שהאחת תלויה בשנייה. הכוונה היא........

המאמר התפרסם יחד עם התערוכה באתר 'בגלל' ובכתב העת 'בגלל' - כתב עת לספרות ואמנות - גליון מס' 6 בנושא 'גיבורים וגבורה'

שירת תהילה כתפילה – מדוד עד שלמה - "….הַגִּיל הָפַךְ לְגִיל  קָשׁוּב לְכָל צְלִיל…."

"הגיל הפך לגיל" אומר המשורר שלא בכדי נושא הוא את שמותיהם של קהלת ושל נעים זמירות ישראל – שלמה דוד. בחמשה שערים מוליך אותנו המשורר, בשביל המילים, בשירתו-ביתו-משכנו "השיר משקף את כל עולמי  את כל כלי  את נפשי  את לבי ואת א-לי"

עברתי בחמשת השערים מצאתים ערוכים וסדורים כסדר חיים, יומן שיש בו הודיה, חכמה ותפילה. מצאתי עצמי מדלגת בין העולמות, לרגעים חשתי את מזמורי תהילים מתנגנים בשפת הקודש בתמהיל מדוקדק של שפת היום ואחזתי בחוט המקשר בין שפת עבר שאותה ובה מהלל המשורר לבין שפת הכאן ועכשיו, מלוטשת גם היא.

בחמשת השערים מדבר שלמה דוד על שירתו מתנת האל שהיא לו הקיום הבלעדי. הוא מודה........

המאמר פורסם כפתח דבר בספרו של המשורר שלמה דוד 'בשדות שירתי' בשנת 2013

 תמונות משלימות עצמן במחזור הזמן - על התערוכה 'גלגול ושינוי'

"העתיד ההולך אחורה בזמן, כדי למצוא אותו עכשיו" ( קלאריסה פינקולה אסטס)

"אם אנחנו רוצים שכל דבר יישאר כמות שהוא, מן ההכרח שכל דבר ישתנה" הגה ואמר ג'וזפה למפאדוזה - הסופר האיטלקי סיציליאני- משפט שנשמע פראדוכסלי. דבריו אלה מובילים אותי אל קהלת שאמר "ובא השמש וזרח השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם" (קהלת א' ה'), היינו משתנה בקביעות. ובהמשך .........

המאמר התפרסם בכתב העת בגלל גליון מס' - 7 ובאתר ב'גלל' - יחד עם התערוכה הווירטואלית

אבק זה לא חמץ - האמנם? אז מה הוא , אם כן?  

בזמן הזה בדיוק לפני שנתיים, בימים שבהם החורף והאביב נאבקו ביניהם להתקין הימים לפסח, נקלעו אזניי לשיח מעניין וחשוב ברדיו. הרב שדיבר באותה עת הכריז ואמר לכל בנות ישראל 'אבק זה לא חמץ'. ביקש להרגיע. ידעתי במה דברים אמורים ואף שמחתי לשמוע אותם. לא משום שהייתי צריכה אישור על כך , אלא משום ש......

המאמר פורסם בכתב העת 'בכיוון הרוח' , ערב פסח תשע"ד, ומופיע גם ב'רשימות'.

 קו האופק הוא קו המחשבה - מקום על הבד 

"תפקיד הצייר הוא לתחם ולהטיל החוצה את מה שמראה את עצמו – מה שנראה בתוכו"

(מוריס מרלו פונטי -  (Maurice Merleau -Ponty

אתה עובר דרך דלת ברזל חלודה שניצבת על מדרכה ברחוב קטן ולא ידוע, עובר בחלל לא מדי מואר, חסר חלונות, ומוצא עצמך במקום כמו מקדש מעט, מקום של יוצרת, שיוצרת מקום על הבד. שום מקום, שהופך להיות מקום.מה זה מקום? מקור המילה 'מקום' הוא כנעני. הערבי קורא לו 'מקאם' והוא מתכוון לציון בנוף, לאתר, לקבר של.....

המאמר מלווה את יצירתה של הציירת והסופרת רחל אלקלעי ומופיע בספר 'בין השמשות', בהפקת אי. סי. יו.  ארגון לתרבות בינלאומית. 2014  

תמונה היא שיר ללא מילים – זיכרונות ארוזים בחרוזי צבע, ביצירתה של מלי אלבז אלמנדין

לא בכדי פתחתי את הרשימה בציטוט משיר השירים. ההתבוננות בציוריה של אלבז – אלמנדין עוררה בי בכל פעם מחדש תחושה של שירה עתיקת יומין שיש בה מן הטוהר ומין הזוהר. שירה זו נראתה לי כמו מתנגנת בשורשיה של שפה עתיקה, ומתוך שירה ויזואלית שכזאת מצאתי שאני נוגעת בשכיות חמדה. לפיכך לא התפלאתי לשמע המשפט הראשון אותו אמרה לי הציירת  "אבא היה רוקם המשנה של המלך בתימן".

אחרי שנים של עבודת ציור שבהם אלמנדין נהגה להתבונן על טבע דומם, נופים או אדם, היא עוברת ..........

המאמר התפרסם בכתה העת של אוניברסיטת אריאל 'מראה' - גיליון מספר 9

"לעת בלותי הייתה לי עדנה" - 'אהל שרה'

"כל ימים שהייתה שרה קיימת היה ענן קשור על אוהלה, כל ימים שהייתה שרה קיימת היו דלתות פתוחות לרווחה...כל ימים שהייתה שרה קיימת הייתה ברכה מושלכת והיה הנר דולק מלילי שבת ועד לילי שבת באוהלה" (בראשית רבה פרשה ס ד"ה)
את המיצב 'אהל שרה' יצרתי לקראת כנס 'יצחק' - מפגש יצירה בינלאומי שהתקיים בשנת 2005 בגליל המערבי. יצירה זו הוצגה ב'אולמות האבירים' בעיר העתיקה בעכו, ולאחר מכן נדדה במשך שנה במדינות שונות בארה"ב. המיצב 'אהל שרה' מבוסס על המשפט האלמותי שיוחס לשרה שאמרה 'לעת בלותי הייתה לי עדנה' בעת שנודע לי שהיא הרה בגילה המתקדם. במיצג זה ביקשתי לקשור בין ........

(תיאור של המיצב שלי 'אוהל שרה' בהתייחס למשפט המקראי שעליו הוא מבוסס. הרשימה הופיעה באתר אנ"י בקטגוריה אמנות ויהדות)

 4X4 = הדפס פלוס - תערוכה

"4X4 = הדפס + " - נשמע לכאורה כמו משוואה מתמטית.
מה אם כן השווה כאן? מה השונה? והאם יש במשוואה זו נעלם כל שהוא?
ארבע אמניות שונות בתכלית השינוי מצטופפות יחד בתערוכה זו כאשר השווה ביניהן מתחיל במפגש שמתקיים בסדנת ההדפס של אמנית ההדפס רינה רינג, וממשיך מעצם העובדה שכל אחת מהם ניגשת בסופו של יום למכבש – להדפסה.
המפגש אצל רינה רינג בסדנא כבר הפך להיות מושג בהיסטוריה של תרבות ההדפס החיפאית. ותרבות ההדפס בכלל זוכה לקיום מתמשך ורציף לאורך שנים, כאשר מדובר בסדנה הקטנה והצנועה של רינה, באזור הקריות, בתקופה שבה התפתחות אמצעי הדפוס הדיגיטליים ובכלל עידן השעתוק הטכני, משאיר ומעמיד לכאורה את ההדפס כאב קדמוני, בעל ניחוחות של מסורת אמנותית ארוכת שנים. שובל ארוך של......

(רשימה עת תערוכה שאצרתי בבית האמנים ע"ש שאגאל בחיפה, הרשימה פורסמה באתר artcity, ובאתר אנ"י)

("בין כל פריט של מידע וכל נקודה שעל המסלול, הוא יוכל למצוא קשר של קרבה או ניגוד" ( קאלווינו איטאל

גוף העבודות  שהגיע לשולחני, בעקבות נושא הגיליון הנוכחי 'משפחה וקרבה' הוביל אותי לעסוק במספר סוגיות, אלה יסבירו את הגישה האוצרותית שלי בתערוכה זו. לפיכך ,וכהקדמה לדיון בתערוכה, גופא אומר מספר דברים על אוצרות במרחב הווירטואלי, על גישתי הפרשנית, ועל האופן שבו החלטתי לעסוק בתערוכה זו. השלב הראשון התחיל ב.......

מאמר התפרסם בתערוכה 'משפחה וקרבה' באתר בגלל, וכן בגליון מס' 5 של בגלל שעסק בנושא משפחה ו

האם פושקין הכיר לי את נץ?"– הרהורים על התרגום ל 'רוסלן ולודמילה'

ברשימתי,  'שניים תרגום ואחד מקרא,' אותה כתבתי לרגל השקת תרגומו של יואל נץ ליבגני אונייגין של פושקין, ציטטתי מתוך מאמרו של שלונסקי "על אמנות התרגום" "למי דומה המתרגם?…. שמא לפסל שמעתיק פסל שיש לשפת האבן או העץ? שמא הצייר העומד מול נוף – הנוף ישנו, הוא קיים ומוחלט". שאלה זו מוכרת לי גם מתחום האמנות, שבו אני עוסקת, 'מהי תפקידה של האמנות, ושל אמנות הציור במיוחד? להעתיק את המציאות? לייצג אותה? לחקות אותה? ולכן אני שואלת.........

המאמר התפרסם בתוך הספר 'רוסלן ולודמילה, א.ס. פושקין בתרגום של יואל נץ. הוצאת גוונים , 2013

 לחלום את חייך פירושו ליצור אותם - אמנים הם כחולמים בהקיץ 

גיליון מס' 8 "יעסוק בנושא חלומות ופנטזיה" – כך הוכרז. העוסקים במלאכה משוררים סופרים ואמנים התייצבו אל מול שורותיו של הנושא בכוונה לשרתו בתוכן, במילה ובצורה. ואני שואלת האם אין זה שעצם עיסוקם של יוצרים אלה הוא עצמו חלום? על כך אני גם משיבה תוך שאני נתלית באילנות גבוהים ואומרת 'יצירה היא חלימה בהקיץ'[3].פרויד משווה בין יצירתו של המשורר לבין מעשה הילד במשחקו. הוא רואה בחלומות בהקיץ ובהזיות המשך בשינוי צורה של המשחק הילדי. לדבריו: "קודם שיחק – עתה הוזה הוא הזיות. הוא בונה לעצמו מגדלים פורחים באוויר – יוצר מה שקרוי חלומות בהקיץ". לאחר מכן מדגיש פרויד כי "המשורר עושה אף הוא כמעשה הילד. יוצר הוא לעצמו עולם דמיון, והוא עומד לפניו בכובד ראש גמור, כלומר משקיע בו מטען רב של רגשים אגב הפרדתו הברורה מעולם המציאות"[4]. המבוגר, בניגוד לילד, מתבייש.............

המאמר התפרסם בכתב העת 'בגלל' מס' 8 בנושא 'חלומות ופנטסיה, יחד עם התערוכה הווירטואלית

 'העור והצל'- מחווה ושיח עם שירו של אשר רייך - טקסטים משוחחים

במסגרת המפגשים שמנהל מועדון 'מפגשיר' (קבוצת משוררים חברי אגודת הסופרים) התקיים בתאריך 15.7.12 מפגש  בנושא 'אהבה ומה שביניהם'. חברי מפגשיר אירחו את המשוררים אשר רייך וישראל בר כוכב. במרכז המפגש עמדו שירי אהבה משל משוררים אלה. המפגש נשא אופי של פרשנות דרך התכתבות - משוררים החזירו-הגיבו-פירשו וקראו משיריהם.

כמי שנמנית עם חברי מועדון משוררים זה, התאפשר לי.......

(הרשימה התפרסמה באתר 'פרשן')

"כל פנים עולם אחר"  - להמשיך ולגלות מה עוד אומרות הפנים /על עוד ציור דיוקן עצמי של אסתר ויתקון

במחקריי כאשר אני נפנית לניתוח ציור (ובעיקר ציור דיוקן עצמי), אני נוהגת להגדיר את הציור כ'טקסט ויזואלי פרשני'. זאת משום שהוא גם מפרש וגם מתפרש. הוא מפרש את המציאות שבה התבונן הצייר, והוא עומד בפני פרשנות משום שהוא מופיע בשפה שדורשת פענוח. במילים אחרות הציור הוא טקסט ויזואלי, היינו מטאפורה, שבה הסמל, הצורה, הצבע ושאר רכיבי הציור הם נושאי המסר כפי שמגדיר זאת פנחס נוי בספרו  'הפסיכואנליזה של האמנות והיצירתיות............רן להב במאמרו 'המטאפורה בייעוץ הפילוסופי'[1] מסביר שהשימוש במטאפורה מעניק נקודת מבט חדשה, ממָפה ומארגנת מידע. כלומר, משתמשת בדרך ובארגון מושגים מתחום אחד כדי לארגן תחום אחר, דבר שמעניק תובנה משמעותית. להב טבע את המונח "מטאפורות ביוגרפיות" וטוען שאלה הן סוג של מטאפורות שעוסקות בתיאור עולמו או דרך חייו של האדם...............

שמים ארץ ומה שביניהם – ברוח וחומר

המשפט שטבע מהטמה גאנדי[2] "השמיים והארץ נמצאים בתוכנו", הוא המוטיב אשר סביבו ביקשתי לעצב את התערוכה. פניתי אל אמנים (ציירים וצלמים) וביקשתי לראות איזה שמיים או אדמה יש לכל אחד מהם, בהנחה שהשמים והארץ שהיחיד רואה ובוחר להפוך אותם ליצירתו הם התגלמות מוחשית של השמיים והארץ אשר בתוכו.   שמים וארץ מגלמים את הקצוות ואת המעטפת של כל מה שמתרחש ברווח אשר ביניהם. אלה יכולים......... 

המאמר פורסם בכתב העת 'בגלל'' - גליון מס' 9 בנושא 'שמים וארץ'