הצגתי את היצירה 'כד וחומר' שאותה יצרתי בשנת 1987 ואשר בימים אלה הופיעה בכתב העת 'בטאון לשירה חברתית'. סיפרתי שלמעשה יצירה זו עלתה באש, כחלק ממיצג בשנת 2012 ושאלתי את חבריי בפייסבוק האם לדעתם היא קיימת או שאינה קיימת. החברים השיבו תשובות מעניינות. ועתה אני נותנת את תשובתי שלי תוך שאני מצטטת ומתייחסת לתשובותיהם/ן המעניינות ביותר.

ובכן, אני אומר, קודם ולפני הכול, שלדעתי היא קיימת. היא מופיעה אחר כבוד בביטאון שירה חברתית, נראית, נוכחת כולל כל הפרטים שהם בבחינת תעודת הזיהוי שלה. שם היצירה, מידות, טכניקה ושנת היצירה. עצם העובדה שהיא מופיעה שם עושה אותה קיימת, בין אם היא ניתנת לחישה ולנגיעה ובין אם לא. שנית, היא קיימת ועוד איך. וראו נא איך הצלחנו לראות אותה במרחבי הפייסבוק, שזה אומר שהרבה עיניים ראו אותה (גם אם לא השאירו סימן בצורת 'לייק') וראו שאנחנו דנים בה זה עתה ומדברים עליה. כל זה עושה אותה קיימת וכאן אין היא בבחינת הנעדר הנוכח, אלא בבחינת נוכח- נעדר- נוכח.

ואם אעמיק בדבריכם, אז הרי כל אחד מכם הוסיף ונתן עוד ממד וצידוק לומר שהיא קיימת. בועז שמואלי טוען ש"אם היא בזיכרון אז היא קיימת" ואני אומרת אכן, זה סוג של קיימות, אבל אני התכוונתי לקיימות הרבה יותר חזקה. משום שזיכרון הוא סלקטיבי וסובייקטיבי, ואילו היצירה הזאת שהונכחה כאן היא יותר מאשר זכרון מופשט, היא בכל זאת ויזואלית.

אירית סלע, הגדילה לעשות ואמרה "קיימת יותר, כי חסרונה מעצים. והצילומים יפים ומכאיבים. אשישות ריקות מיין כבדות כמו גוף ללא נשמה-את כתבת, אששית שכלתה באש זיכרונה כבד........." אירית מחברת בין יצירה זו ובין יצירה אחרת משלי אשר אותה היא מכירה היטב ומייצרת שיח טקסטואלי בין יצירות. יצירה מהדהדת ליצירה. השיח הזה שהצופה האחר (במקרה זה אירית) מייצר, מספר על השיח שקיים ממילא בין היצירות, ואירית מחייה אותו. והשיח אכן הופך אותה לא רק לקיימת, אלא גם לברת שיח ודיון. אירית גם מתייחסת לתהליך ההתכלות שהוא עצמו צורב, וכדבר צורב, בתרתי משמע, הוא נצרב גם בזיכרון. כמו שגם אמרה זאת שושיה בארי דותן " קיימת בתודעה, זו מעין צריבה במוח".

יוסי כהן בצניעותו הרבה תרם לדיון ואמר: "אם אנחנו מטריקס ולא יותר, חיים עולם מדומה, הרי שהיא יכולה להיות קיימת. אם רואים אותה, אם מדברים עליה, חושבים עליה - כמוה כקיימת באותם תנאים שלנו" יוסי כאמור אמר בדיוק את מה שאני אמרתי בתחילת דבריי. פשוט מאד 'רואים אותה, מדברים עליה, חושבים עליה' – משמע קיימת. וברוח זאת הוא מציין בצניעות ולדעתי גם בשנינות "ואולי לא אמרתי דבר. לא בטוח".

אסתר ויתקון אמרה חד וחלק "יצירה יפהפייה קיימת בצילום" וכן, צדקה לגמרי צדקה. היא קיימת בצילום משום שדור אחד לפני שהיא הגיעה למרחב הווירטואלי הוא הדור שלה כצילום. כלומר למרות השריפה שגם זה נמצא בצילום, היא לא ממש נמחקה מהעולם. ואפילו כך, ואפילו בתור צילום, אסתר מצאה לנכון לומר את אשר חשבה "יצירה יפהפייה". ובכן, יצירה שמקבלת מחמאה היא יצירה קיימת.

רחל טוקר שיינס בדומה לקודמיה אומרת: "אני מאמינה שכל מה שהיה קיים במציאות קיים בתודעה במקרה הזה בתיעוד.... חזק מזעזע והאמת חבל...אחלה עבודה :)אחת היפות!!!" רחלה מבססת אמירות קודמות 'זיכרון' 'צריבה' 'תודעה' ואכן, לדעתה כל מה שקיים בתודעה קיים, אך היא לא מסתפקת בזה, משום שהקיימות היותר מבוססת היא כאשר אפשר לראות ואולי גם לגעת ולפיכך היא מוסיפה ואומרת 'בתיעוד'. אחר כך היא גם מצטערת שהתבצע אקט השריפה, כמו רבים אחרים שכבר אמרו זאת. ואני חושבת שעל היצירה השרופה הזאת שלי מדברים הרבה יותר מאשר על יצירות אחרות שמתייבשות ומתביישות בארכיון הפרטי של הסטודיו שלי. אז קיימת. כן.

כוכבה סרנגה תרמה לדיון עוד נדבך ואמרה :"קיימת במצב צבירה אחר ... כך גם קורה אצלי פחות או יותר החשיבה הזאת האם העבודה קיימת אמנם לא שרפתי עבודות -אבל לפעמים, כשאני עולה עם צבעים חדשים על ציור ישן ומציירת מעליו מתנוססים להם הרהורים שכאלה ומתנופפת התמונה/העבודה הישנה מזדקרת מתוך זיכרון ושואלת –למה?". כוכי מכירה את התהליכים האלה של דבר אחד שמסתיים והאחר עולה עליו, והמשפט החשוב שתרמה לדיון הוא 'קיימת במצב צבירה אחר". אכן. כאשר שרפתי את העבודות אמרתי לחבריי שסבבו אותי, אל תדאגו, תהליך השריפה שם כל עבודה נשרפה לבד ובאיטיות (לא, לא עשיתי מדורת ל"ג בעומר), זה היה כור ההיתוך, כמו סטודיו שבו היצירה עוברת תהליך חדש ואחר. צילמתי כל שלב, הסרטתי את התהליך וכל אלה יהיו ועדיין הם חומרים ליצירה חדשה. כמו עוף החול ששורף עצמו לאחר אלף שנה וקם ומתעורר חדש, צעיר ואחר. כן צדקה כוכי. ואולי, אולי שואלת היצירה למה? אז כן, היא קיימת.

חנן פילקי אמר זאת בצורה חדה ונחרצת ועוצמתית " קיימת במצב אחר ועוצמתי" כל מילה שאוסיף כאן תהא מיותרת. כי חנן אמר הכול.

ובכן, חבריי היקרים, תודה לכם שתרמתם לדיון. ועזרתם ליצירה הזאת להוכיח שהיא קיימת.

והחשוב ביותר, תזכרו שכל הדיון הזה כאן הוא בעצם מטאפורה. היצירה שהייתה, ושנהייתה ואשר נשארה באופן שנשארה והשאלה ששאלתי כאן היא לא רק שאלה פרטית לגבי היצירה הזאת. היא שאלה הרבה יותר אוניברסלית המתבוננת על הקיים ועל הנעלם, על הנעדר ועל הנוכח ועל עצמנו בתוך כל הקלחת הזאת.

ותזכרו רק עוד דבר אחד. בכל רגע נתון אני יכולה להדפיס את העבודה על קנבס באיכות גבוהה, לעבור על זה שוב בצבע, ושוב היא תהיה כאן, דומה, שונה אחרת וחדשה.

תודה לכם.

 ולמי שמעוניין להכיר את הסיפור המורכב של התהליך 'האש מפצחת תמונות בדממה' מוזמן להכנס לרשימות האלה

האש מפצחת תמונות בדממה

על שריפה, עקידה, המאכלת, והאש המאכלת