קול קורא - דיוקן אחד ליום - ואתם אומרים (3)

אני אני צעירה יחסית וחיי מלאים בפעילות, אבל מחכה בשקט לשמוע את בקשתך. מצב רוחי סתמי. אולי משהו בדברייך מעורר בי רגש כלשהו-לא ברור לי עדיין מהו. נו, יאללה, אין לי כבר סבלנות !מה את רוצה?

אני אני צעירה יחסית וחיי מלאים בפעילות, אבל מחכה בשקט לשמוע את בקשתך. מצב רוחי סתמי. אולי משהו בדברייך מעורר בי רגש כלשהו-לא ברור לי עדיין מהו. נו, יאללה, אין לי כבר סבלנות !מה את רוצה?

אילמו. נקודה. פחד ואימה. נקודה.

פחד ואימה. נקודה. אילמות. נקודה.

לא רואה טוב, לא מסופקת, רוצה אבל!
לא מודעת למה שיש בה, מתוסכלת
בעין אחת מבוהלת ובעין השניה מחכה

מבוהלת
מפוחדת
דואגת
מכונסת בתוך עצמה
מסתתרת מהעולם

כן זה שוב אני נשארתי בהרגשה שפספסתי אותה,יש מצב שהייתי מרוקנת מעצמי,כן על הבוקר.כן פספסתי-עבר עליה משהו,עין ימין העין המביע ,אומרת שקרה משהו יתכן אפילו נורא,אבל היא עצורה כאילו אדישה כבר. כאומרת,לפי ההבחנה מהבוקר-תעברו תעברו הלאה,אני בסדר אעלק בסדר. זה לא נורא כשזה קורה כאן,זה נורא כשזה קורה וקורה בחיים.תגידי לה שאני מצטערת.

הבוקר היו לי כל מיני מחשבות, דמיינתי איך אני מסדרת לעצמי חופשה, השגרה מעייפת אותי, אני רוצה להאמין שאי שם ישנם ימים מקושטים הממתינים לי. אני אוהדת הפתעות והייתי מחבקת עכשיו בחוזקה כל הפתעה שתעטוף אותי. את יודעת זאת פעם ראשונה שמציירים אותי, בתמונות אני ממש אבל ממש לא פוטוגנית, מעניין האם הציור יחמיא לי. את רוצה שאספר קצת על הביוגרפיה שלי, אצלי הכל רגיל, את יודעת נשואה ילדים, עבודה, ועוד עבודה, קשה, בעיקר קשה, בכל יום להתעורר למציאות בה אני יוצאת למסע בלתי נודע, אבל אני לא מתלוננת חלילה, רק שלא יהיה יותר גרוע.

סורי היא לא מדברת אלי
אבל אנסה בשביל המחקר
מתבוננת שוב ושוב,יש לה עיניים ,משקפיים,אף ופה ,ילדה טובה מבית טוב
צריכה להתבגר כמה שנים כדי לעורר בי עניין.
מתנצלת לפניה.

המבט – מבעד למשקפיים – מכונס פנימה, לא מביט החוצה. גם זוויות הפה, משהו בשני הקווים המעוקלים הקצרים, מבטא 'משיכת שפתיים', כמו שואפת המצויירת רוח בדממה-כמעט, ומחשבה-לא-שמחה מבליטה את סנטרה קדימה, מסמנת קו ניצב, כמעט-בלתי מורגש אך נוכח, בין הגבות. אי נחת מנשבת מדמות הדיוקן. ואף כי חמים הצהובים שבפנים, והכתומים שבמחלפות השיער, לא חמימה האווירה.
ומשיכות המכחול מיטיבות לשרטט שרירים קפוצים (הלחיים; הסנטר; הגבות), ולהעביר את תחושת הריסון. מרוסנת, כן; הבעה מרוסנת מאוד.

המבט – מבעד למשקפיים – מכונס פנימה, לא מביט החוצה. גם זוויות הפה, משהו בשני הקווים המעוקלים הקצרים, מבטא 'משיכת שפתיים', כמו שואפת המצויירת רוח בדממה-כמעט, ומחשבה-לא-שמחה מבליטה את סנטרה קדימה, מסמנת קו ניצב, כמעט-בלתי מורגש אך נוכח, בין הגבות. אי נחת מנשבת מדמות הדיוקן. ואף כי חמים הצהובים שבפנים, והכתומים שבמחלפות השיער, לא חמימה האווירה.
ומשיכות המכחול מיטיבות לשרטט שרירים קפוצים (הלחיים; הסנטר; הגבות), ולהעביר את תחושת הריסון. מרוסנת, כן; הבעה מרוסנת מאוד.

לכל המגיבים שלום,
כמו בפעמים הקודמות אני פונה אליכם גם כאן ומסבירה.
אתם מוזמנים לצרף את תגובתכם כאן במקום שמיועד לתגובות.
לאחר שכתבתם/ן את תגובתכם/ן תתבקשו לכתוב למטה את האותיות המסומנות ( זהו קוד כניסה, למטרת בטיחות). אם לא יצליח לכם בפעם הראשונה תוכלו לנסות שוב ושוב.
לאחר שנכנסתם/ן אם נדמה לכם שאולי התגובה לא נקלטה, אל דאגה. היא נקלטה. רק שעלי להגיע לאתר ולאשר את התגובות. זהו הליך שגרתי. לאחר שאני מאשרת התגובה מופיעה.
ובמידה ובכל זאת לא הצלחתם כאן, תמיד אפשר להשאיר תגובה גם בפייסבוק.
ושוב תודה על שיתוף הפעולה.השתתפותכם מהווה תרומה חשובה למחקר
נורית