'מה הרעיון?.......זה כמו לשרוף משהו מעצמך? - אמרה/שאלה א'

"מה הרעיון שעומד מאחורי שריפת העבודות? הרי כל יצירה באשר היא יוצאת ממקום כלשהו בנפש, בלב. זה כמו לשרוף משהו מעצמך" - כך כתבה לי א'. וזה לא הכל. חברי א' גם הוא (נראה שלכולם קוראים היום א' ….) כותב לי כך :"התגובה הראשונה "לשריפה" היא זעזוע". וא' אחרת נזעקה כותבת: "לשרוף"??? ואני שומעת את צעקתה והיא ממשיכה "אני מוכנה לקחת אלי ולתלות על הקירות את כל מה שאת מתכוונת לשרוף"?

ועכשיו אני חושבת לעצמי 'אוי, אוי, אוי'….(במנגינה הידועה). עכשיו זה נשמע כמעט כמו הסיפור על הילד שבוכה וצועק שהעבודה שלו לא יפה כדי שיגידו לו שהיא כן. או שהוא שאומר שהוא לא יודע, כדי שיגידו לו שהוא כן. ובכן, מרגשות אותי התגובות באשר הן, אבל חי נפשי, אינני יוצאת לפרוייקט זה אל מנת שתגידו לי כמה חבל וכמה אתם אוהבים את עבודותיי. לא. לא זה. נחמד שאומרים, אבל לא זו מטרתי. ואני, כן. חושבת שהן עבודות טובות. לא אמרתי יפות, אמרתי טובות.

עבודות אלה הוצגו בתערוכה שזכתה להערכה רבה, הייתה זו תערוכת הביכורים שלי לפני כ- 24 שנים. בניגוד למה חשבה א' הראשונה ואמרה שאמורות להיות "הן חלק ממני", אני חושבת שהן כבר לא (אבל הן היו). וגם אם זה עדיין נראה כמו לשרוף משהו מעצמי, אז אני שואלת אז מה?

האם כל מה שאנחנו צריך להישאר אתנו לעד?

האם לא יכול להיות שיש חלקים מאתנו שהגיע הזמן שילכו, שיצאו, ושיפנו מקום לאחרים?

ואם בכל זאת ההנחה היא שהם חלק ממני, אז הנה, אני מוכנה לקחת את החלק הזה ולהיפרד ממנו, ובעצם כבר נפרדתי ממנו לפני שנים.

מרבית העבודות שאותם אציג ביער, הן , כאמור, מתוך תערוכת היחיד הראשונה שלי שנקראה – 'סביבתי ואני' – כדי לקרוא עליה ולראות אותה לחץ כאן, . תערוכה זו באמת עסקה בי. בסביבתי הקרובה ביותר הן מבחינת התוכן, הנושא, הדימויים, והחומרים שבהם השתמשתי. שם גם התחלתי לגבש את דרכי הראשונה כאמנית. ידעה ימים יפים תערוכה זו ואף כתבו עליה דברים מעניינים וטובים. כדי לדעת מה כתבו על תערוכה זו לחץ כאן, וגם כאן.

אחר כך ,ירדו העבודות מן הקיר אל המחתרת . שם היא נמצאת ארוזה וזנוחה וממלאת את ימיה בחשיכה במשך כבר 24 שנים. מאז עשיתי עוד תערוכות רבות ואחרות, השתניתי כאמנית, ובדרך אף הספקתי לגרוס תערוכה אחרת, שהייתה אחת מתערוכת השיא שלי.

כן, אינני חפצה בחפץ, אלא בתהליך הפקתו.

לפחות עכשיו ייצאו עבודות אלה ממקום חביונן, יראו שוב אור, יוצגו בטבע, תהיה אפשרות ל"הציל" אותן, ומה שלא ינצל יצלה. ובהמשך (בבלוגים הבאים) אספר כיצד אני מתכוונת לתת להם חיים חדשים ואחרים על אף ולמרות השריפה.

גם אם השאלה/אמירה של א' ש"זה כמו לשרוף משהו מעצך" נכונה – שהרי כך היא סוברת – מי אמר שזה לא נכון? או לא טוב? אולי יש לנו חלקים שעדיף שיעברו יחלפו מן העולם ויפנו מקום לאחרים?

אני אינני חפצה בעבודות אלה עוד. אם יש מי שחפץ בהם. הנה הן נחשפות בשנית ובפעם האחרונה. הנה יש לו הזדמנות לזכות בהם במחיר סמלי ביותר. ואם אין כזה אחד, אז הרי ברור שהשריפה יאה להם.

והנה אני מציגה כאן עוד עבודה מאותה תערוכה (סביבתי ואני). גם עבודה זו לא תוצג ביער, וגם היא לא נמנית בין אלה המובלות אל האש.

 

רשימה זו התפרסמה גם ב 'וורדפרס' ב - 19 במאי 2011

©כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים