הנושאהמרכזישלהתערוכה היה שירי יין משל משוררי "תור הזהב" בספרד.
בקטלוגלתערוכהכותבהאוצר דוד כ"ץ: "הצבנואתגרבפניהאמניםהמשתתפיםותיקיםכעוליםלהתמודדעםמוטיביהיין, י"ש והגפןשלמשורריההיהודייםשלספרד, ושל משורריםאחרים בני זמנינו, ואלההיטיבולבטא, בצבעובקואתהמוטיביםהללו, כל אחד עלפידרכו...".
לתערוכהזובחרתיבשירושל ריה"ל "אשישותכבדות בלי יין" (מצוטטבראש הדף).
ריה"ל משתמשבייןובכדיהייןכמטאפורהשמתארתאתהמשמעויותשל גוף ונשמה. כדי חרס ללא יין הםכבדיםבדיוק כשם שגווייההופכתלהיותכבדהכשהיא ללא נשמה. בציור אני נותנתביטויויזואלילדימוייםשעוליםמןהשירולמשמעות שלו הקושרת בין גוף ונפש. שםהעבודהכשמושלהשיר"אשישותכבדות בלי יין".בעבודה אני יוצרתדיאלוג בין דמות/גוף וביןכדיםובכךמבקשתלהרחיבבאופןויזואליאתהרעיוןשעליומדבר ריה"ל.
לעבודהזוקדמהסדרתצילומיםשבצעתי. סדרתצילומים אחת התבצעהבאתרשלקדריםערביים. לאחר מכן צילמתיאתעצמיבסדרתצילומיםשבהםניסיתילבייםאווירה יין ספרדית. מתוךצילומים אלה יצרתיסדרהשלקולאז'ים. קולאז'ים אלה שימשוכבסיסוכסקיצהלעבודתהציור ( גודלהציור 200 200X).
"ארבע דמויות בציור "המדהים", משקפות דמות אחת נשית בארבעה שלבים:
בראשונה תהיה וחשיבה ( בדמות הראשונה למטה ללא רעלה).
בשלה השני: ביצוע, הוצאה לפועל, אחיזת בקבוק היין, הגשה עצמית או לאחרים ( דמות שנייה מימין ללא רעלהI.
שלב שלישי: ראקציה לפעולה שהתבצעה לנסות להשתיקה, להתעלם ממנה, תוצאה לא צפוייה (דמות האשה משמאל למטה עם רעלה, פוקחת עדיין עיניים).
שלב רביעי: הבנה של החלטה שגויה והפחד מתוצאתו לבלתי נודע (דמות האישה מצד שמאל למעלה עם רעלה ועיניים סגורות).
היין הוא סגולה לחיים בריאים במינון נכון, הוא גם טומן בחובו, צדדים אפלים . "נכנס יין יצא סוד" -"
ד"ר אנטון בידרמן - 27.9.11 - שם
" יפה מאד.... מזכיר לי דמותו של דיוניסוס, אל היין במיתולוגיה היוונית המשקפת את יחסם של בני אדם אל היין ואל מקומו בתרבות. בין שאר תפקידיו, שימש דיוניסוס ( בכחוס במיתולוגיה הרומית) פטרון האמנות והציווליזציה".
ג.ע.2 - 28.9.11 - שם
".....אני כנראה מתחברת לצד הריאליסטי בציור, ותמיד מתחברת לצבעים, וגם לקווים נקיים. מאד אהבתי את הציור הזה, הוא באמת מאד יפה ושובה את העין, גם בפרטים המצויירים בו להפליא, וגם בצבעים העזים. בנוסף , מאד אהבתי שפירשת את השיר של ריה"ל, כי סביר שלא הייתי מצליחה להבין את פירושו, וזה מעניין. ואת יכולה לתאר לעצמך שאני מאד מאד מתחברת למה שזה אומר ומסכימה עם הפרשנות שלך.....
גם בפיוט "ונתנה תוקף" יש את דימוי הזה של הגוף לכד חרס