סנדא לדיוקן עצמי שאלות ותשובות

עלינו ללמוד להשתעשע" (ג'וליה קמרון)

 מה עוד ניתן לומר על 'שפת הציור' ? וכיצב מידע זה תורם להבנת סדנא זו?

שפת הציור היא שפה אוניברסלית ששייכת לכולם. כולם ידעו לדבר אותה משחר ילדותם, רובם שכחו, או זנחו אותה, או אפילו ברחו ממנה. זוהי שפת דיבור "חרישית" שקולה לא נשמע, אלא נראה. זוהי שפה שעליה מוטבע בצבע, בצורה ובחומר קול הנפש.

לפיכך, בזמן שהנך מתבונן בעצמך ומצייר את עצמך, אתה למעשה מגלה לעצמך מתוך עצמך את הסיפור האחר שלך, סיפור שקיים בתוכך אך לרוב שותק ומוסתר.

חיים טובים ובריאים, לא מסכימים שחלק מקולותיך שלך שהם עצמך לא יקבלו מרחב ומקום להישמע ולהתגלות.

סדנא זו מספקת לך כלים, מרחב, סביבה והדרכה - לחזור אל השפה שנשתכחה, לתת לה מקום ובאמצעותה לנהל סוף סוף שיח עם עצמך. שיח שגם יחזיר אותך אל עצמך - אל ביתך האמיתי.

כל אחד צריך להחזיר לעצמו את כלי הביטוי ראשוני והבסיסי הזה. כלי - שבא מחופש ונותן חופש. כל אחד רשאי לחפש דרכים לתת לאותו קול מקום. סדנא זו מאפשרת את המקום, את הכלי ואת המרחב.

"האדם מבטא את עצמו במידה זעומה מאד כאשר הוא מדבר בשם עצמו. תנו לו מסווה ויגיד לכם את האמת" (אוסקר ויילד)

 האם צריך לדעת לצייר?

הגישה בסדנא זו מתבססת על ההנחה שהציור הוא כלי של כל אחד, וכל אחד יכול להשתמש בו בדרכו. גישה זו אינה מבטלת או שוללת את הגישות שמטרתן היא ללמוד וללמד את עבודת הציור, אלא פועלת ממקום אחר ויש לה מטרות אחרות.

בסדנא זו אנו מציעים דרך אחרת לשימוש ולעיסוק בציור ובידע שהצטבר בתחום זה.

זו אינה סדנא שמלמדת כיצד יש לצייר נכון, בהנחה שמבוססת על הצרכים והמטרות של סדנא זו, שהנכון לא ידוע מראש. הנכון הוא התוצר של הדרך הנכונה שבה הצייר בסדנא זו פועל. בסדנא הצייר לומד את

שפת האמנות,

לומד להכיר את החומרים,

רוכש טכניקות על מנת להשתמש בהם לצרכים שלו,

ובכך מצליח להפוך את שפת האמנות לכלי ביטוי עבורו בבחינת  "כחומר ביד היוצר".

• המילה 'נכון' אינה מצוייה בארגז הכלים של סדנא זו.
  
• הנכון הוא מה שהמשתתף בצע בדרך הנכונה.
  
• הסדנא מציעה דרך, והמשתתף מפיק את התוצר הנכון לו, באותו זמן.
•  

"הדברים כפי שהם נראים לי כאלה הם לי, הדברים לך הם לך" (פרוטגורס).

כיצד, אם כן, ציור דיוקן עצמי מאפשר לי לצייר את הדיוקן של ה'עצמי'?

צייר שיוצא למסע של ציור דיוקן עצמי, משול לאדם שיצא למסע חווייתי לגילוי העצמי. מסע שבו הוא משרטט את מפת הנפש שלו באמצעות ציור - קובע ומייצר את המסלול ואף הולך על פיו.

המפגש מול המראה אינו עוסק באהבת עצמי נרקיסיסטית, כפי שנוטים לחשוב, אלא בתהליך חשוב של חקר ה 'עצמי', שהוא חלק ממה שאנחנו, אך בו בזמן לא ממש מוכר לנו. סדנא זו מבוססת על הקריאה הסוקראטית האומרת 'דע את עצמך' ועל הקביעה שאומרת שאל לו לאדם לעבור חיים שלמים מבלי שיפנה את מבטו אל עצמו פנימה. יש הרואים בזה חטא לעצם קיומך כאדם.

ישנן שיטות רבות ומגוונות שמציעות מסע מסוג זה. סדנא זו הנה אחת הדרכים, אך גם ייחודית בדרכה. בסדנא זו המפגש עם העצמי מתחיל בהתבוננות במראה, ממשיך דרך שיח יצירתי שבו פעולת הציור מתערבת, ומתנהל כמסע חווייתי שבו הדרך מגלה את עצמה.

כל יצירה וכל ציור באשר הוא, הוא למעשה סוג של יצירת דיוקן עצמי.

על אחת כמה וכמה כאשר הפעילות מוצהרת ומכוונת לכך, במפגש של האדם מול דמותו במראה, למטרת שיח, כשהשיח מתקיים באמצעות ציור. זהו מפגש שמציע העצמה והדגשה שמאפשרת לעבור תהליך של התפתחות תוך כדי פעילות יצירתית.

סדנא זו ,באופן שהיא בנוייה ובדרך שבה היא מתנהלת, והיסודות שעליהם היא מושתתת, מייצרת 'סביבה מאפשרת', כמו גם 'מרחב מוגן' - מגרש המשחקים לנפש.

זהו מרחב מיוחד שמאפשר לילד הפנימי שקיים בכל אחד מאתנו, להציץ מתוך נפשינו בלא חשש מביקורת עצמית או סביבתית.

המקום שבו נפגשים הכלים, היכולות, הלמידה, המשמעת וההקשבה יחד עם הרגש, הדמיון, החופש היצירתי והאינטואיציה - הם המקום שבו העצמי יכול להתגבש ולהתממש.

"עובדות שנראות בתחילה כבלתי סבירות תסרנה מעליהן את המעטה שהסתיר אותן, אף לאחר ההסבר הדל ביותר, ותתייצבנה במלוא יפעתן העירומה והפשוטה" (גליליאו).