בתערוכהזו – תערוכתיחידראשונה - אני עוסקתלראשונהבחקרהדיוקןשלהעצמי, שניםרבותלפנישהפכתינושא הזה לעבודתמחקרמוצהרתומכוונת. באמצעותציור, חומרים, אנשיםוסביבה אני בודקתוחוקרתאתעצמי. הסביבה שלי הםהאנשיםהקרוביםביותרשמקיפיםאותי שזו משפחתיהגרעינית, דמותי שלי משמשתלימודלזמיןבסטודיו, והחומריםהםהחומריםהיומיומייםהפשוטיםשבהם אני מוקפת. כלחומרשמצויבסביבתי – קרשים, חבלים, בגדים, חוטים, חול, רשת ושברימראהועוד. אני בודקתאתעצמיבתוךסביבה ואת הסביבהבתוכיכאשה, כאמניתוכבעלתמשפחה. 'סביבתיואני ' זותחילתהדרך שבה אני סוללתליבתוךסביבתיאתמהשנקרא "חדר משלך", כלומרמרחבאישיבמרחבהכללי.
אתהאופן שבו אני מסכמתמסבירהומתארת, לאכדרךהתנצלותוהתגוננות, אלא כדרךדיוןניתןלקרואברשימתי"השריפה כבר פרצה – והתמונותשיהיוביער". שםאני גםמציגהלראשונהאתהעבודותשאנימייעדתלשריפה.
ניתןלראותןבסרטוןהמצורף כאן
חבריהטוביםאינםמוותרים, מוחים, ומביאיםסימוכיןלדעותיהם. מכאןמתפתחדיוןלמדני ובו אני למדהמשהו דרך מסר שנשלח אלי מתוך ספר ירמיהוהנביא, והמקוננותורושמתאתרשימתי"וקראולמקוננותותבאנה... ואל החכמות – המסרשנשלח אלי".
אך בזה לאדי. עלי להתמודדבדיוניםלמדניםעםאנשי דעת וספר. כאלהשחושביםששרפהביער היא שםנרדףלמוות, שואה, אכזריותוואנדליזיםוכאן באה רשימתי'עלשריפה, עקידה, המאכלתוהאשהמאכלת'שאותההפניתיבמיוחדלדודופלמהשהביעהתנגדות עזה לפרוייקטזה.
ולבסוףכשמגיע יום הפסטיבל שבו אמורהלהתקייםהתערוכה, מתקיימת עוד תצוגתבינים. התערוכה 'סביבתיואני' מוצאתעצמהבסביבהאחרתואנישואלתואומרת'סביבתי - כבר לאבסביבתי