העבודה "מראות בוואדי" הייתה אחת מהסנוניות שבישרו את מה שפסטיבל החג של החגים עשוי להיות. היינו קבוצה של כעשרה אמנים, יהודים וערבים, שנטלו על עצמם ליצור ולפעול בשטח השכונה הערבית 'וואדי ניסנאס' השוכנת בלב העיר חיפה. באותו זמן עוד לא ניתן שם מרכז לאירוע וכל אמן יכול היה לבחור לעצמו אתר ונושא לעבודתו.
המפגש שלי עם הוואדי היה מרגש ומרתק. צילמתי פינות בוואדי, ספגתי מראות וריחות. פגשתי אנשים ובעיקר משכו את תשומת ליבי המבנים, הדלתות, העיטורים והחלונות – כאלה שחלקם מט לנפול, אחרים שיני הזמן נגסו בם, ועוד אחרים עמדו או לפני הריסה או לפני שיחזור ושימור.
רשימות נוספות בנושא זה ניתן לקרוא בבלוג שלי ב'קפה דה מרקר' שנקרא 'לאן הדרך הולכת'. קישור ישיר לרשימות:
בחרתי מבנה אחד שלדעתי ייצג את אופי הוואדי, כמו שגם סימן את ימיו הטובים יותר, והפכתי אותו לאתר היצירה שלי. בעובדה מראות בוואדי, אני מכניסה באופן פיזי מראות לתוך מבנה ובאמצעותו אוטמת חלונות. באופן זה הרעיון של מראות בוואדי הופך להיות רב משמעי. אלה הן המראות הפיזיות שהוצבו במקומות שונים בוואדי. אלה הם המראות המיוחדים שנשקפים מתוך המראות, ויוצרים מראה מעוות, חדש ואחר. אלה הם המראות (פנים) חדשות שהוואדי קיבל.
מראות בוואדי - מראות והשתקפות
לחץ על התמונות להגדלה
בשלב שני, יצרתי מראות נוספים לוואדי באמצעות קולאז'ים. יצרתי עבודות מתוך אוסף הצילומים שצילמתי, בניתי מהם קולאז'ים בטכניקה מעורבת ולאחר מכן הפכתי את המאפייה לגלריה ובתוכה תליתי את העבודות – קולאז'ים שגם הם מתארים מראות חדשים לוואדי, כמו שגם מייצרים מראה חדש בתוך המאפייה המקומית.