אהל שרה - לעת בלותי הייתה לי עדנה / 2006

פרוייקט יצחק

על המיצב - 

בחרתי באם-יצחק 'שרה אמנו' ושמתי דגש מיוחד על המשפט האלמותי שבו אמרה "לעת בלותי הייתה לי עדנה". ראיתי בה לא רק את אם כל האימהות, אלא גם את אשת כל הנשים שיודעת להתבונן אל תוך עצמה – בספק, בצחוק, בחמלה, בהכרה וביצירתיות. נקודת המוצא לעבודתי היוו ציורי דיוקן עצמי שציירתי מול מראה.

ציטוט דברי מתוך הקטלוג: "עדנתה של שרה מסמלת את האנרגיה של החיים, את כוחה של הלידה, כוחה של יצירה חדשה ושל התבוננות עצמית...שרה מתבוננת בעצמה ואני מתבוננת בה דרך ראי ההיסטוריה, ראי המיתוס והסמלים. באותו זמן אני מתבוננת בעצמי דרך מראה ומציירת דיוקנאות עצמיים...אוהל שרה נותן את האווירה של הנשים הנצחיות, האימא, מקדש הנפש הטרנסצנדנטלית". 

אהל שרה נבנה בתהליך מורכב והוא מתבסס על עשרות ציורי דיוקן עצמי שצולמו ולאחר מכן עברו תהליכי עיבוד באמצעות מחשב. מכל עבודת מקור – ציור דיוקן – יצרתי עשרות עבודות חדשות בתהליכים של פירוק והרכבה. התוצרים החדשים הודפסו על ריבועים של בדי קנבס והפכו להיות ציורים ש"נולדו" מציור האם המקורי.

הציורים ש"נולדו" הן שהרחיבו את ציור המקור והפכו להיות גזרויתי. אלה הפכו לאחר מכן להיות הבסיס ליריעת הבד הגדולה של האוהל.

היחידות חוברו זה לזה באמצעות עבודת רקימה וסריגה. 

החלק החיצוני של האוהל, כולו לבן, נקי ואינו מסגיר את הצבעוניות וההתרחשות הערה שבתוכו.